<h1>ספר הנייר הלכ' הגעלה וליבון</h1>
<h2>דף סו:</h2>
תשובת ריב"א בן בתו של רבינו יעקב ז"ל, ועל הטראפ"א שהיו אופין תחתיה פאשטידא מבשר ואח"כ מגבינה כמו פלאו"ן ולא עשו לה ליבון גמור כי אם חמום כדרך אופים. והשיב אם אין הטראפ"א בן יומו מותר, אבל אם היא ב"י יש להסתפק דשמא ריחא מילתא, דאזיל האי ומפטם להאי, או שמא פטם ריחא דהאי לא דמי לפטום דבשר צלי. והרבה דברים כתב וסוף דבריו ושאלתי הגברת אלמנת ר"י דודי דהות מרא דעובדא ואמרה לי כי בעלה לא היה מצריך ליבון לגמרי אלא לחממם כדרך האופים מבשר לבשר וכן כשהיה משאילן לגוי. וכן אמרה לי אשת הר"ר אליעזר מגרמייז"א שתופס' מנהג אמה בת בתו של רש"י וחתנו אביה הר"ר יהודה זקני כי די כחמום האופים ויש לסמוך עליהן. ומסקנ' דמותר לאפות פלאו"ן אחר פאשטי' בחמום מועט כדרך שרגילין מבשר לבשר, ודי אפילו לכתחילה ואפי' הפאשטי' מגולה ואפי' נגע פלאו"ן בבשר, ובשל חרס נהג מורי זקני אחד לבשר ואחד לגבינה, אמנם ר"ת היה מתיר כאחת והיה מצריך להאריך או להשהותה על האש, והואיל וע"פ ר"ת נעשה אבטל דברי מפני דבריו, ושלו' יצחק בר' שמואל. כלתה התשובה.
<h2>דף עה:</h2>
כתוב בכלי מדין [במדבר ל"א] כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וה"פ כל דבר שתשמישו באש כגון השפודים והאסכלאות גדיל"א בלעז והמחבת שרגילין לטגן בהן צריך ליבון באש, וכל אשר לא יבא באש רק שתשמישו ע"י חמין כגון היורות וכל כלים שתשמישן בחמין תעבירו במים פי' תגעילו ואחר יטהר. אם הוא של גוים יטבילנו אחר הגעלה ואם הוא של ישראל יצא מאיסורו ע"י הגעלה במים חמין על האש, אבל לא יקח מאותם מים בכלי אחר וישליך על הכלי האיסור דשמא עירוי ככלי שני ועדיין איסור עומד.
מדוכות של גוים אף לשאר תשמישי' צריכין הגעלה ואפי' של אבן לפי שפעמים נותנין שם שמנונית נבילה עם פלפלין, והא דאמ' בזבחים [תוספתא פ"י ה"ו] כלי אבנים מדיחן ר"ל מגעילן דשפיר הוי הדחה בחמין. ואין להק' היאך מגעילן הלא אין מבטלין איסור לכתחילה, ה"מ כשנהנה מגוף האיסור אחר הביטול אבל הכא אין נהנה המבטלי' איסור הנגעל. ואם הכלי אין ב"י מותר להגעיל אפי' אין ס' במי היורה דנ"ט לפגם הוא, רמ"ק. וכלי גוי הנגעלים צריכים להעביר חלודה קודם הגעלה, אם סכין הוא יעבירנה במשחזת מול"א בלעז, או בחול עד שיעביר החלודה מכל.
<h2>דף עו.</h2>
ודיני הגעלה כך הוא, כל כלי האסור של גוים או של ישראל הנאסר אם נשתמשו בו ונאסר היום צריך להמתין עד למחר שיעבור אותה [שעה] שנאסר ואז מותר להגעילו. ומרתיח מים חמין על האש בכלי אחר גדול אסור או כשר דמותר להגעיל בכלי כשר דנותן טעם לפגם מותר. ואחר יעביר רתיחות הכלי הנשאר ויוציאנו מיד וישליך מים צוננים. וחכמי ישראל נחלקו במים הללו למה זה אומר בכה וזה אומר בכה. והר"ר ברוך חיים היה אומר כי בצאת הכלי הנגעל מן המים הרותחין נשארים בו מהמים הנאסרים וחוזרים ונבלעים בכלי ואולי ישתמשו בו מיד דבר חם ואילו המים מעבירין אותם ואין כח במים חמים להיות נבלעים כל כך לאסור הכלי הנגעל באותו זמן מועט, כי גם אם היו המים כולו אסור לא היו אוסרים כי הם מועטין. והיה הר"ר ברוך רגיל למהר כל כך לשפוך הצוננין שהיו נופלים על כלי המים רותחים אשר על האש. ואם כלי גדול צריך להגעיל יתן בו מים ויתננו על האש ובשעת רתיחת המים יעביר המים בקיסם שישטפו על כולו ויסירנו מהרה מעל האש וישפוך המים הרותחים ויעביר בכלי מים צוננין. וכלי בן יומו אסור להגעיל אם לא שיגעיל בכלי גדול שיהיה בו ס' מכלי הנגעל דאל"כ המים נעשים נבילה ואוסרים הכלי הנגעל או האחר הבא אחריו דהוי לשבח. ובכל עניין טוב להמתין למחר עד שיהיה נ"ט לפגם, אמנם בערב פסח קודם ד' שעות מותר אף בבן יומו דהוי נ"ט בר נ"ט והכל מותר, אבל אחר ד' שעות הוי חמץ הנאסר ואסור להגעיל בן יומו אם לא בכלי גדול שיהיו המים ס' מהכלי דליכא נ"ט בר נ"ט שכבר נאסר. וכללא דמילתא הכל תלוי בשעת שאלה לחכם אם כבר נעשה נ"ט בר נ"ט והוא מהיתר כגון מבשר לחלב או חמץ קודם ד' שעות אמור מותר דיעבד, ואם לכתחילה אסור כמו דגים שאסור להעלותם לקערה של בשר מתחילה. והמבשל דבר בכלי שאינו בן יומו מותר לאוכלו לכתחילה כי לא הוצרך להגעיל אלא אטו בן יומו, ודבר שתשמישו על ידי האור צריכין ליבון לגמרי כמו כשהיו חדשים.
